Daf 29b
הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ קִיבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ
Rachi (non traduit)
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן. מוציאן מידי פיגול אבל שאר זבחים אין שלא לשמן מוציאן מידי פיגול דהא כשרים הן שלא לשמן:
בִּשְׁלָמָא לְאִילְפָא מִדְּרֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת סֵיפָא נָמֵי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן רֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת וְסֵיפָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת
Rachi (non traduit)
בשתי עבודות. קא מיירי והאי דהדר נקיט ליה לאשמועינן צירוף כחצי זית דלא אשמועינן ברישא:
סיפא נמי. כזית למחר כזית בחוץ דפליגי בה ר' יהודה ורבנן:
מדרישא בשתי עבודות. דקתני בהדיא כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ לזמנו וקבל והלך חוץ למקומו:
גְּמָ' אָמַר אִילְפָא מַחְלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֲבָל בַּעֲבוֹדָה אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל עֵירוּב מַחְשָׁבוֹת הָוֵי וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בַּעֲבוֹדָה אַחַת מַחְלוֹקֶת
Rachi (non traduit)
אף בעבודה אחת מחלוקת. דאית ליה לר' יהודה תפוס לשון ראשון:
גמ' בשתי עבודות. דהא דתני סיפא כזית למחר כזית בחוץ דפליג ר' יהודה עלה בשתי עבודות מיירי כי רישא ששחט על מנת לאכול כזית למחר וקבל על מנת לאכול כזית בחוץ אהא הוא דפליג רבי יהודה שהרי הוקבע בפיגול ותו לא אתא מחשבת פסול ומפקע לה אבל בעבודה אחת אפילו ר' יהודה מודה דלא הוקבע בפיגול במחשבה מעורבת:
Tossefoth (non traduit)
מחלוקת בשתי עבודות. פי' בקונטרס כגון שחיטה והולכה והא דקאמר בתר הכי מדרישא בשתי עבודות סיפא נמי בשתי עבודות פי' בקונטרס דהאי דהדר נקיט ליה לאשמועינן צירוף בחצי זית דלא אשמועינן ברישא וזהו דוחק והיה נראה לפרש שתי עבודות כי ההוא דפ''ק דמעילה (דף ד.) דמפרש סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו כעין שתי עבודות ועבודה אחת היינו סימן אחד וצריך לומר לפירוש זה דאילפא ס''ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי מתיר דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף כך (יש) לי מחשב בשני סימנים כמו מחשב בסימן אחד כיון דאין המחשבה חלה אלא בגמר רוב שחיטה אבל ר' יוחנן יכול לסבור כאביי דאמר בלחצות מודה רבי מאיר דתרווייהו חיילי דלא שייך ביה הקדמה אבל כזית למחר כזית בחוץ אפילו בסימן אחד פליגי ושייך ביה הקדמה בתחילת סימן ובסופו ולקמן דאמר אביי סימן ראשון וסימן שני נקט דבר המסויים ואליבא דאילפא אבל לר' יוחנן הוי מצי למנקט בסימן אחד בתחילתו ובסופו דהא ר' יוחנן סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף פ' השוחט (חולין כט:) א''כ סובר הכא בסימן אחד נמי מחלוקת ויכול לסבור ר' יוחנן נמי כרבא בלחצות נמי פליגי וכל שכן בסימן אחד דפליג דשייך ביה הקדמה דסבר רבי יוחנן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. הג''ה:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וְאִם מַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זֶה וָזֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת לְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין
Rachi (non traduit)
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית. ושניהם חוץ לזמנו או חוץ למקומו כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין לפוסלו דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא שיעורא:
רבי יהודה אומר כו'. אכולה מתני' פליג דלית ליה מחשבות מוציאות זו מזו אלא אם כן קדם פסולו לפיגולו דתו לא קרינן ביה כהרצאת כשר ובעבודה אחת נמי פליג דאית ליה תפוס לשון ראשון:
לֶאֱכוֹל כְּזַיִת בַּחוּץ כְּזַיִת לְמָחָר כְּזַיִת לְמָחָר כְּזַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת
Rachi (non traduit)
לאכול כזית בחוץ כזית למחר. היינו הך דאמרן אלא דרישא איירי בב' עבודות וכאן בעבודה אחת ששחט על מנת לאכול כזית למחר כזית בחוץ ולמאן דמוקי לה בגמרא להא נמי בשתי עבודות משום כחצי זית נקט לה לאשמועינן דמצטרפין זה עם זה:
כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ (וְלִזְמַנּוֹ)
כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ זֶהוּ שֶׁמַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ
מַתְנִי' זֶה הַכְּלָל כָּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר כְּזַיִת חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וּבִלְבַד שֶׁיַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ
Rachi (non traduit)
ובלבד שיקריב המתיר כמצותו. הדם הוא המתיר כמצותו שלא יהיה בו פסול אחר אם יש בו פסול מחשבה אחרת יצא מידי פיגול כדילפינן לעיל דמחשבות מוציאות זו מזו:
או להקטיר דבר שדרכו להקטיר. אימורין כדילפינן לעיל דשתי אכילות מפגלות ובלבד דליחשיב עלייהו להאכילו למחר לראוי להן אימורין למזבח בשר לאדם:
לאכול דבר שדרכו לאכול. בשר:
מתני' זה הכלל כל השוחט ומקבל כו'. או זו או זו:
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו
Rachi (non traduit)
רבי יהודה היא. במס' שבועות (דף ג:) והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דטעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה המותיר ואע''ג דאין בו מעשה:
וְרַב מָרִי מַתְנֵי אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִנַּיִן לִמְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא לוֹקֶה תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵחָשֵׁב
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יַנַּאי דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי מִנַּיִן לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁמּוֹצִיאוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵחָשֵׁב לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת
Rachi (non traduit)
לא יחשב. קרי ביה לא יחשב להזהיר כהנים על כך:
שמוציאות זו מזו. מחשבת פסול מוציאה מיד פיגול:
אֲחֵרִים אוֹמְרִים בְּמַחְשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא יֵחָשֵׁב מַאי עָבֵיד לֵיהּ
וּבֶן עַזַּאי הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ חֵטְא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ בְּהַאי עָוֹן דְּבַל תְּאַחֵר נָמֵי מֵתָה קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
משכבך. אשתו:
מבקשין ממנו. ממונו שגזל:
הא אוקימנא. במס' ר''ה:
Tossefoth (non traduit)
אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו. פי' בקונטרס ממון שגזל ונראה דמיירי בנדר כדאמר בפ' שני דשבת (דף לב:) דבעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר למה יקח משכבך מתחתיך והא דדריש הכא בך חטא ולא באשתך חטא מיירי במשלם אחר כן אלא שעבר על בל תאחר:
וְאַכַּתִּי מֵהָתָם נָפְקָא וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְלֹא בְּקָרְבָּנְךָ חֵטְא
Rachi (non traduit)
ולא בקרבנך חטא. שאם איחרו אינו נפסל והיה בך חטא סיפיה דקרא דלא תאחר לשלמו הוא:
אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּכוֹר דְּלָאו בַּר הַרְצָאָה הוּא אֲבָל קָדָשִׁים דִּבְנֵי הַרְצָאָה נִינְהוּ אֵימָא לָא לִירַצּוֹ קָא מַשְׁמַע לַן
Rachi (non traduit)
דלאו בר הרצאה הוא. אינו בא לכפר אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביאין לדורון ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ואימא הואיל ואיחרו פסול בעבודה הוא ולא לירצו קא משמע לן:
תַּלְמוּד לוֹמַר וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְגוֹ' מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מָה מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ אַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ
Rachi (non traduit)
מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה. שהרי בשלישי מזמן ביעור לבער כל המעשרות מן הבית ולהתוודות כדכתיב מקצה שלש שנים תוציא (דברים י''ד:
כ''ח):
כִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין וְיִפָּסֵל
Rachi (non traduit)
כפסולי המוקדשין. כאילו נפל בו מום:
as dedicated animals rendered unfit, (1) and so unfit; therefore it says. And thou shalt eat before the Lord thy God... the tithe of thy corn... and the firstlings of thy herd and of thy flock; (2) the firstling is assimilated to tithe: as tithe does not become unfit through [being kept] from one year until the following, so the firstling does not become unfit through [being kept] from one year until the next? — It is necessary: You might think that this holds good only of a firstling, which is not subject to acceptance. (3) but [other] sacrifices which are subject to acceptance, I would say that they are not ‘accepted’. (4) Hence [‘it’] informs us [that it is not so]. Yet still it is deduced from elsewhere [viz.,] [Thou shalt not delay to pay it...] and it will be sin in thee, [which teaches,] but it will not be sin in thy offering? (5) — But we have interpreted this according to Ben ‘Azzai (6) [as teaching ‘and it will be sin in thee’, but it will not be sin in thy wife. For you might think that I can argue. Since R. Eleazar — others state, R. Johanan — said: A man's wife does not die save when money is demanded from him and he lacks it, (7) for it says. If thou hast not wherewith to pay, why should he take away thy bed from under thee? (8) she also dies on account of this sin of [violating the injunction] ‘Thou shalt not delay’; [hence Scripture] informs us [that it is not so]. ‘Others say, "It shall not be imputed" [teaches that] it becomes invalid through imputation [intention], but it does not become invalid through [being eaten on] the third day.’ Now, how does R. Eliezer utilize this [text], ‘it shall not be imputed’? — He needs it for the teaching of R. Jannai. For R. Jannai said: How do we know that [illegal] intentions negative each other? Because it says, ‘it shall not be imputed’, [which means,] other [illegal] intentions shall not be mingled therewith. (9) R. Mari recited it [thus]: R. Jannai said: How do we know that he who purposes an [illegitimate] intention in respect of sacrifices is flagellated? (10) Because it says. Lo yehasheb. (11) Said R. Ashi to R. Mari: But it is a negative injunction not involving an action, (12) and one is not flagellated on account of a negative injunction which does not involve action? — This is according to R. Judah, he replied, who maintained: One is flagellated on account of a negative injunction which does not involve action. MISHNAH. THIS IS THE GENERAL RULE: HE WHO SLAUGHTERS OR RECEIVES [THE BLOOD], OR CARRIES [IT] OR SPRINKLES [IT]. [INTENDING] TO EAT AS MUCH AS AN OLIVE OF THAT WHICH IS NORMALLY EATEN OR TO BURN [ON THE ALTAR] AS MUCH AS AN OLIVE OF THAT WHICH IS NORMALLY BURNT WITHOUT BOUNDS, [THE SACRIFICE] IS INVALID, BUT IT DOES NOT INVOLVE KARETH; [INTENDING TO EAT OR BURN] AFTER TIME, IT IS PIGGUL AND INVOLVES KARETH, PROVIDED THAT THE MATTIR (13) IS OFFERED IN ACCORDANCE WITH THE LAW. (14) HOW IS THE MATTIR OFFERED IN ACCORDANCE WITH THE LAW [APART FROM THAT]? IF ONE SLAUGHTERED IN SILENCE, AND RECEIVED, OR SPRINKLED, [INTENDING TO EAT THE FLESH] AFTER TIME; OR IF ONE SLAUGHTERED [INTENDING TO EAT] AFTER TIME, AND RECEIVED, WENT AND SPRINKLED IN SILENCE; OR IF ONE SLAUGHTERED, AND RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED [INTENDING TO EAT] AFTER TIME; THAT IS OFFERING THE MATTIR IN ACCORDANCE WITH THE LAW. HOW IS THE MATTIR NOT OFFERED IN ACCORDANCE WITH THE LAW? IF ONE SLAUGHTERED [INTENDING TO EAT] WITHOUT BOUNDS, [AND] RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED [WITH THE INTENTION OF EATING] AFTER TIME; OR IF ONE SLAUGHTERED [INTENDING TO EAT] AFTER TIME, [AND] RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED [INTENDING TO EAT] WITHOUT BOUNDS; OR IF ONE SLAUGHTERED, RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED [INTENDING TO EAT] WITHOUT BOUNDS; IF ONE SLAUGHTERED THE PASSOVER-OFFERING OR THE SINOFFERING FOR THE SAKE OF SOMETHING ELSE, (15) AND RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED [INTENDING TO EAT THEM] AFTER TIME; OR IF ONE SLAUGHTERED [THEM, INTENDING TO EAT THEM] AFTER TIME, [AND] RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED FOR THE SAKE OF SOMETHING ELSE; OR IF ONE SLAUGHTERED, RECEIVED, WENT, AND SPRINKLED FOR THE SAKE OF SOMETHING ELSE; IN THESE CASES THE MATTIR WAS NOT OFFERED IN ACCORDANCE WITH THE LAW. (16) [IF ONE INTENDED] TO EAT AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT BOUNDS [AND] AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW, [OR] AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW [AND] AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT BOUNDS; (17) HALF AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT BOUNDS [AND] HALF AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW; HALF AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW [AND] HALF AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT BOUNDS, [THE SACRIFICE] IS UNFIT, AND DOES NOT INVOLVE KARETH. (18) SAID R. JUDAH, THIS IS THE GENERAL RULE: WHERE THE INTENTION OF TIME PRECEDES THE INTENTION OF PLACE, [THE SACRIFICE] IS PIGGUL, AND INVOLVES KARETH; BUT IF THE INTENTION OF PLACE PRECEDES THE INTENTION OF TIME, IT IS UNFIT AND DOES NOT INVOLVE KARETH. (19) BUT THE SAGES MAINTAIN: IN BOTH CASES (20) [THE SACRIFICE] IS UNFIT AND DOES NOT INVOLVE KARETH. [IF ONE INTENDS] TO EAT HALF AS MUCH AS AN OLIVE [WITHOUT BOUNDS OR AFTER TIME] [AND] TO BURN HALF AS MUCH AS AN OLIVE [SIMILARLY]. IT IS FIT, FOR EATING AND BURNING DO NOT COMBINE. (21) GEMARA. Ilfa said: The controversy is in respect of two services, but in the case of one service all agree that it constitutes a mingling of intentions. (22) But R. Johanan maintained: The controversy is in respect of a single service too. As for Ilfa, it is well: since the first clause treats of two services, (23) the second clause too (24) treats of two services. But according to R. Johanan, the first clause treats of two services and the second clause of one service?

(1). Through a blemish.
(2). Deut. XIV, 23.
(3). The firstling does not come to make atonement, and therefore is not subject to ‘acceptance’.
(4). If delayed. i.e., that the vower has not duly fulfilled his vow and must bring another sacrifice.
(5). I.e., the offering does not become invalid.
(6). Emended text.
(7). The money which he robbed.
(8). Prov. XXII, 27; ‘thy bed’ is understood to mean ‘thy wife’.
(9). V. supra a top.
(10). As are all who violate a negative injunction.
(11). It shall not be imputed. But with a different voweling this reads lo yahshob, he (the priest) shall not intend (to eat it after time), and thus this becomes a negative injunction.
(12). Talking is not considered an action.
(13). The enabler, i.e., the blood, through the sprinkling of which the sacrifice may be eaten.
(14). I.e., that no other illegitimate intention is expressed.
(15). As different sacrifices, whereby they are invalid, supra 2a.
(16). In all these cases there was an illegitimate intention which invalidated the sacrifice in addition to that which would render it Piggul. Hence it is not Piggul but only invalid, as already stated.
(17). The intentions being in that order.
(18). For the same reason as before.
(19). R. Judah holds that an invalidating intention does not negative a Piggul intention if the latter is expressed first.
(20). Whatever the order.
(21). In intention.
(22). Even R. Judah agrees that where both intentions are expressed at the same service, the sacrifice is not Piggul but merely unfit, even if the Piggul intention preceded.
(23). As it is explicitly taught: IF ONE SLAUGHTERED [INTENDING TO EAT] AFTER TIME AND RECEIVED THE BLOOD, etc. WITHOUT BOUNDS.
(24). Sc. IF ONE SLAUGHTERED INTENDING TO EAT AS MUCH AS AN OLIVE ON THE MORROW AND AS MUCH AS AN OLIVE WITHOUT BOUNDS.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source